<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן נ"ב</h1>
<h2>דף פב.</h2>
על אותה שאמרת עגלה ערופה אינה משנה שפרשתי אפשר להיות, אבל איני זכור. וגם אינו נראה מדקפריך נמצא ההרוג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר. ואם בא לחלוק בין הפרקים [יכול] לתת חילוק בין דחיית צוק שהוא הכשר מצוה לעריפת עגלה שהיא לכפרת חטא שאע"פ שעריפתה מטהרתה מידי נבלה אפילו הכי עריפתה שהיא מצוה הבאה על חטא אינה דומה לדחיית צוק. דדחיית צוק הוי כשחיטת עולת קדשים דאסורה באכילה וכמליקת עוף דמותר באכילה. הלכך חשוב דחיית צוק שחיטה דאם שחט המוכר את אמו אסור לדחותו לצוק דהוי הכשרו כמליקת עולת העוף. ועוד דרבי קרא מחוסר זמן לשעיר המשתלח [יומא ס"ג ע"א] ולא ילפינן מיניה ערופה. ולא מסתברא לרבא לאוקמיה קרא בהומם וחיללו אלא בתחילת הקדש. ואורך יתחדש, וסאתך תתגדש תתגדל ותתקדש.
